מקוֹמִי | Mekomi | مِكومي

נולדתי עיוור לחלוטין בגלל התפתחות לא סדירה של העיניים במהלך ההריון. למזלי נולדתי למשפחה שמאוד מחבקת ואוהבת, לפעמים קצת יותר מדי, עם אמא פולניה יש לזה השלכות. אני את העצמאות שלי לקחתי, לא קיבלתי. את השנתיים הראשונות של חיי העברתי בסדרת ניתוחים אצל טובי המומחים לרפואת עיניים ובזכותם ובזכות ההשקעה של הורי התחלתי לראות את המעט מאוד שאני רואה היום ורק בעין ימין. זה שאני מסתכל עליכם לא אומר שבאמת יש לי קשר עין אתכם. אם יש משהו שבאמת חסר לי זה קשר עין והבנה של הבעות פנים, אבל אני מרגיש את ההבעות שלכם. הפיצוי החושי שלי עובד מאוד חזק.

אני מאיה – זה בערך הדבר היחיד שאני יכולה להגיד על עצמי, כל השאר לא בהכרח קבוע. אני עוסקת בחינוך, קרקס, אוכל וכיום עובדת בחברה להגנת הטבע כרכזת הדרכה של תחום הנוער. במקביל אני מנסה להקים קולקטיב של ליצנים שעוסקים בליצנות חברתית. ליצנות חברתית זה קצת לחזור למה שהיה פעם – משקפת את המציאות, רק ממקום בונה ומרפא.

גדלתי בסביבה מאוד יהודית אבל ליברלית. סבא שלי היה רב קונסרבטיבי, אבא שלי מתעסק בחינוך יהודי, כך שתמיד הרגשתי הסמן השמאלי מבחינת הדת וזה לא היה פשוט חברתית. כינו אותי "רפורמית", כמו שהיום משתמשים בביטוי "סמולן".

פגשתי את האיש שלי, את יונתן, בצבא. הוא מגיע ממשפחה חילונית לגמרי, כך שזה היה מסע משמעותי עבורנו – אנחנו נשואים כבר 13 שנים. אני חושבת שהסוד הוא לכבד אחד את השני. הוא היה פתוח, למד, הרגשתי שהוא שותף. כיום כבר לא חשוב לי להגדיר את עצמי ואיך אחרים מגדירים אותנו. אנחנו שומרים שבת כדרכנו, לא משתמשים בחשמל, עושים קידוש וחלק מהדברים של שבת. יונתן יכול לקרוא הודעות בטלפון, אבל לא יעבוד על המחשב. אני אוהבת מאוד את השבת שלנו, שיכולה גם להיות סתם בפיג'מה עם משחקי לוח. אני מרוצה מזה שאין מסכים ושאנחנו לא נוסעים בשבת. זה מייצר את המשפחתיות שלנו.

אנחנו קבוצה של שבטים ואני חושב שנשאר קבוצה של שבטים. איחוד בין השבטים לא יקרה לעולם. אבל אין מספיק תשומת לב לאיך השבטים האלו משתנים תוך כדי תנועה. אם החברה הישראלית לא תשכיל להבין שהקהילות השונות עוברות שינוי – תהיה בעיה. בציונות הדתית יש קבוצה שקרובה יותר לחרדים מאשר לפלגים אחרים בציונות הדתית. המסורתיים – חלקם יותר דתיים מאלו בציונות הדתית שמגדירים את עצמם דתיים. תם עידן המגירות. אנחנו כמערכת לא מאורגנים להתמודד עם השינוי הזה.

הייתי בת 28 כשאיבחנו אותי. חייתי אז בתל אביב, עם שני תארים בהיסטוריה וקריירה בתיירות. קמתי יום אחד עם נימולים ברגליים ולא יכלתי ללכת. אני זוכרת שחשבתי לעצמי: אוקיי, משהו כאן לא בסדר. רופאת המשפחה זיהתה את הסימנים והפנתה אותי למיון. המשכתי בסדרת בדיקות וכשהגיעה ההודעה בפקס, הבנתי טוב מאוד מה יש לי – ידעתי מה זו טרשת נפוצה.

אולי יש אנשים שבעיניהם זה מוזר, אבל לי זה מאוד מתאים – גם הסטודיו שלי וגם הבית שלי פתוחים לקהל. עם השנים הבנתי שזה משהו שמתאים לי וכיף לי. בנחלת בנימין פוגשים המון אנשים מכל הסוגים, ופעמיים בשבוע זה תיבלון נחמד לשאר השבוע, שבו אני בגפי בסטודיו. זה מאפשר לי להראות לאנשים לא רק את המוצר אלא גם את התהליך, איך זה נעשה – גם אם זה פח הזבל שיצרתי בבית. עם השנים למדתי לכמת את זה גם לדברים שאני יכול למכור.

לבעלי יש אופנוע אספנות, אז הבנתי שאם אני רוצה שהטיול הזה יקרה, אני צריכה להכניס את המילה "אופנוע" למשפט. ככה נולד: טיול סובב ישראל – תשעה ימים על אופנוע. יצאנו מהבית בקיבוץ טללים שבנגב, ירדנו לאילת, משם לעין גדי ולמחרת עמק-יזרעאל ואז הגולן. זו היתה הזדמנות להתארח ולפגוש את כל החברים שאנחנו לא מצליחים לפגוש ביומיום, כי לרוב כשאומרים לנו: "תקפצו לבקר", מדובר בתפירה של חצי מדינה. אנשים ממש פתחו בפנינו את הלב, את הדלת ואת המקרר – זה היה נהדר!
טיול באופנוע זו חוויה מאוד מיוחדת. מרגישים בה את הטמפרטורה משתנה לאורך היום, שומעים את הקולות מבעד לקסדה ומריחים את הריחות. בעיקר רואים בנסיעה כזו את הנוף, את הצבעים של השמש לאורך היום ואת כל הגוונים של מדינת ישראל – מחום לירוק ובחזרה לחום של הנגב. הפגיעות והדריכות ברכיבה מאוד גבוהות וכשאין טלפון ביד – שמים לב לפרטים וחווים יותר. כשאתה נוסע ליום יומיים, היעד הוא העניין. בטיול הזה – עניינה אותנו הדרך.

במקצועי אני מהנדס חשמל, אבל כבר חמש שנים אני נהג מונית. לפני זה הייתי בהייטק; עבדתי שנתיים באינטל, אבל בעקבות קיצוצים עזבתי. באינטל המשרה שלי היתה ארבעה ימי עבודה ואחריהם ארבע ימי חופש, ופתאום לעבור מזה לחמישה או שישה ימי עבודה רצופים בשבוע לא היה קל. למוניות הגעתי במקרה, ניסיתי ונקלטתי. כאן אני אדון לעצמי, קובע מתי אני עובד ומתי לוקח חופש, מסתובב הרבה ופוגש אנשים. זאת לא עבודה רעה, אבל אני עדיין ממשיך לחפש בהייטק, אולי אוכל לחזור.

המוטיבציה שלי לפתוח את הבית הפתוח, היתה כדי שלבן נוער שמגלה את המיניות שלו יהיה לאן ללכת ולא והוא יצטרך לשאוב את מקורות המידע שלו בגן העצמאות או כמו שאני גיליתי כילד חנון, דרך האנציקלופדיה העברית

אנחנו חוגגים השנה 50 ל Stonewall שהתחילה את המהפכה הלהט"בית.