אני גאה בזה שאני בדואית ושאני מחברה מסורתית. עם כל הידע שלי וכל השאיפות, תמיד תראי אותי על הג'לבייה ועם השל שלי | מקומי

מקומי

אנחנו חולקים מקום אבל לא מכירים, מופרדים לשבטים וקהילות, חיים, לומדים ועובדים בנפרד. לא הגיע הזמן להכיר?

"מקומי" הינו פרויקט צילום חברתי המאפשר היכרות עם הנשים והגברים המרכיבים את החברה בישראל. מאחורי הפרויקט עומדים עפר קידר צלם ובלוגר, שרון טל אשת החברה האזרחית וחגי גריידי אחד שאכפת לו. רוצים להשתתף? כיתבו לנו

מקומי

יש לך סיפור מקומי?

החיפוש אחר סיפורים מקומיים ממשיך!
רוצה להתראיין ולהצטלם?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

אני גאה בזה שאני בדואית ושאני מחברה מסורתית. עם כל הידע שלי וכל השאיפות, תמיד תראי אותי על הג'לבייה ועם השל שלי

אמל אבו אל קום, שגב שלום

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

תמיד הייתי ילדה חרוצה, עם חזון וראייה קדימה. רציתי לראות עולם, לפרוץ דרך. בחצר בית הספר שלנו היה חדר קטן, ובו היתה המרפאה של דר' סאלים. כל יום בהפסקה הייתי יוצאת, עם ספר ביד, ויושבת מול החדר שלו, רואה איך הוא מטפל בחולים שמגיעים. יום אחד הוא קרא לי, ושאל אותי למה אני יושבת שם; אמרתי לו שאני מסתכלת איך הוא עוזר לאנשים, ושיום אחד גם אני אהיה רופאה. הוא נתן לי חלוק במתנה, ואני עשיתי לעצמי סטטוסקופ והייתי בודקת איתו אנשים.

אמל אבו אל קום, שגב שלום | פרויקט צילום מקומי - להכיר את האנשים שחיים סביבנו
"רציתי לראות עולם, לפרוץ דרך" (אמל אבו אל קום)

את האנרגיה לעשיה קיבלתי מהבית. אמא שלי היתה אישה עצמאית, חזקה מאוד. היא גידלה אותנו לבד, חמישה ילדים, ותמיד אני זוכרת אותה יוזמת שיתופי פעולה עם עוד נשים כדי לקדם עניינים חברתיים וכדי להביא עוד כסף הביתה, להתפרנס. בסוף כיתה ח' הפסקתי ללמוד, כי ביישוב שלנו אין תיכון ולא היתה שום תשתית להסיע אותנו לבתי ספר רחוקים יותר. חשבתי שאני אצטרך לנטוש את כל החלומות שלי, אבל אחרי כמה שנים גיליתי במקרה את האפשרות ללימודים אקסטרניים ושכנעתי עוד שש חברות להצטרף אלי. השלמנו את הלימודים בבאר שבע, והיום כולנו מנהלות פרויקטים חשובים בקהילה שלנו. אחת מאיתנו אפילו הגיעה עד לימודי דוקטורט באמנות. בסופו של דבר לא הצלחתי לממן לעצמי לימודי רפואה, אז החלטתי שעשיה חברתית תהיה הכלי שלי להביא לשינוי ביישוב שלנו, בחברה שלנו, כדי שהבנות שלנו יקבלו מה שאנחנו לא קיבלנו.

אמל אבו אל קום, שגב שלום | פרויקט צילום מקומי - להכיר את האנשים שחיים סביבנו
"אמא שלי היתה אישה עצמאית, חזקה מאוד. היא גידלה אותנו לבד" (אמל אבו אל קום)

אני גאה בזה שאני בדואית ושאני מחברה מסורתית. עם כל הידע שלי וכל השאיפות, תמיד תראי אותי על הג'לבייה ועם השל שלי. זאת התרבות שלי, זה מה שמאפיין אותי לעומת נשים אחרות ואני לובשת את זה מתוך בחירה אישית. אבל המשימה שעומדת בפני האישה הבדואית היא משימה כפולה: לא ברור מאליו שאנחנו יוצאות ללימודים או לעבודה כשאין משאבים, אין מוסדות חינוך ויש חוסר בכל המסגרות התומכות. ועדיין, נשים בדואיות מצליחות להגיע לכל מוסד אקדמי במדינה. ההבדל מהעבר הוא עצום – אנחנו לא נשארנו במדבר עם הגמל והסוס.

אמל אבו אל קום, שגב שלום | פרויקט צילום מקומי - להכיר את האנשים שחיים סביבנו
" אנחנו לא נשארנו במדבר עם הגמל והסוס" (אמל אבו אל קום)

ראיון: שרון טל | עריכה: חגי גריידי | צילום: עפר קידר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

מה דעתך?

סיפורים מקומיים נוספים

דילוג לתוכן