לא ליפול לסטריאוטיפים ותמיד להעביר מסר. רק ככה נשנה את התפיסות | מקומי

מקומי

אנחנו חולקים מקום אבל לא מכירים, מופרדים לשבטים וקהילות, חיים, לומדים ועובדים בנפרד. לא הגיע הזמן להכיר?

"מקומי" הינו פרויקט צילום חברתי המאפשר היכרות עם הנשים והגברים המרכיבים את החברה בישראל. מאחורי הפרויקט עומדים עפר קידר צלם ובלוגר, שרון טל אשת החברה האזרחית וחגי גריידי אחד שאכפת לו. רוצים להשתתף? כיתבו לנו

מקומי

יש לך סיפור מקומי?

החיפוש אחר סיפורים מקומיים ממשיך!
רוצה להתראיין ולהצטלם?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

לא ליפול לסטריאוטיפים ותמיד להעביר מסר. רק ככה נשנה את התפיסות

בנצ'עלם ארגאו, מנהלת בית ציפורה, אשקלון

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כשהבן שלי היה בן כמה חודשים לקחתי אותו לבית חולים כי הוא הרגיש לא טוב. אחרי שהאחיות אמרו לי כמה הוא חמוד, פתאום ראיתי שהן ניגשות לחדר צדדי ושמות מסיכות על הפנים. שאלתי אותן, למה צריך מסיכות? ואחת אמרה לי בפשטות, "בגלל שהוא אתיופי". הרמתי את כל בית החולים בצעקות, ואחר כך הצלחתי להעביר אותו לקבל טיפול במקום אחר. זאת הגזענות שאנחנו מתמודדים איתה, עדיין, וזה הורג אותי. אני באתי לכאן כילדה, עברנו ייסורים והקרבנו הרבה. הוא נולד בארץ, ואני רוצה שזה ייעצר אצלו. זאת המשימה שלי: בחרתי להיות כאן וכל יום אני בוחרת בזה מחדש, ואני אאתגר את הילדים שאני מחנכת ואת כולם עד שהמצב הזה ישתנה.

בנצ'עלם ארגאו, מנהלת מרכז, אשקלון | מקומי - להכיר את האנשים שחיים סביבנו
היו לנו חיים נוחים ומודרניים, בעיר עם חינוך מסודר (בנצ'עלם ארגאו)

גדלתי באיזור שלא היה מרכז של יהודים באתיופיה. חינכו אותי על אהבת אדם באשר הוא אדם, ועל שיוויון. היו לנו חיים נוחים ומודרניים, בעיר עם חינוך מסודר. רק לקראת העליה שלנו לארץ עברנו לאיזור שבו גרו קרובי משפחה, ושם כבר היו הבחנות ברורות מאוד בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. לאמא שלי תמיד הייתה שייכות עמוקה לדת, גם כי אביה היה קייס מאוד מוכר, אבל עד אז החיים שלנו לא התנהלו על פי הזהות היהודית.

העליה לארץ היתה הלם. לא מצאתי את עצמי בין הישראלים שנולדו כאן ולא בין יוצאי אתיופיה האחרים, שהגיעו מרקע שונה לגמרי. הייתי מספרת על החיים שהיו לי שם, חיים כמו כאן, והיו קוראים לי שקרנית. החברות הכי טובות שלי היו העולות מרוסיה. הבנו אחת את השניה בלי לדבר; החוויות שלנו היו דומות.

בנצ'עלם ארגאו, מנהלת מרכז, אשקלון | מקומי - להכיר את האנשים שחיים סביבנו
הבנו אחת את השניה בלי לדבר; החוויות שלנו היו דומות (בנצ'עלם ארגאו)

אמא שלי לא מפסיקה להחדיר בי ובאחיותי את המטרה: הקרבתי את חיי כדי שתהיו פה, ויש לכן תפקיד. לא באתן לנוח. תצטרכו לעזור לכל מי שחלש ועני. ומאז אני חובשת ומחליפה הרבה כובעים: מול יוצאי אתיופיה כשונה מהם, ומול הישראלים כיוצאת אתיופיה; עם הילדים [בבית ציפורה] אני דמות חזקה שלא עושה הנחות ודוחפת להתקדם, ומול ההורים – נלחמת בדעות קדומות. לא ליפול לסטריאוטיפים ותמיד להעביר מסר. ככה, לאט לאט, נשנה את התפיסות.

בנצ'עלם ארגאו, מנהלת מרכז, אשקלון

ראיון: שרון טל | עריכה: חגי גריידי | צילום: עפר קידר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

מה דעתך?

סיפורים מקומיים נוספים

דילוג לתוכן