במקצועי אני מהנדס חשמל, אבל כבר חמש שנים אני נהג מונית. לפני זה הייתי בהייטק; עבדתי שנתיים באינטל, אבל בעקבות קיצוצים עזבתי. באינטל המשרה שלי היתה ארבעה ימי עבודה ואחריהם ארבע ימי חופש, ופתאום לעבור מזה לחמישה או שישה ימי עבודה רצופים בשבוע לא היה קל. למוניות הגעתי במקרה, ניסיתי ונקלטתי. כאן אני אדון לעצמי, קובע מתי אני עובד ומתי לוקח חופש, מסתובב הרבה ופוגש אנשים. זאת לא עבודה רעה, אבל אני עדיין ממשיך לחפש בהייטק, אולי אוכל לחזור.
נולדתי וגדלתי באשקלון, ותמיד הייתי כאן. יש לנו קבוצת חבר'ה שהולכת יחד מאז היסודי. כולם כבר גדלו והתחתנו, יש בינינו מנהלים ואנשי הייטק, עורכי דין ונהגי מוניות, ואנחנו עדיין בקשר, נפגשים בחגים ועושים יחד על האש.
לגדל היום ילדים באשקלון זה לא מה שהיה לפני עשרים שנה. רמת הפשיעה ירדה, יש לעיר רצועת חוף מדהימה, החינוך טוב וכל מה שצריך יש בשפע. העיר מפותחת, ועדיין זולה יחסית. מהנוסעים במונית אני שומע הרבה על קשיים כלכליים, על שכר נמוך ומחייה יקרה. אצלנו באשקלון, למשל, על כל שני עסקים עצמאיים שנפתחים אחד נסגר. לא מעודדים כאן עצמאים, וזה משפיע על היומיום ומחלחל גם למשפחה ולזוגיות. בשביל להתקיים בכבוד כנהג מונית אני צריך להיות מאוד מחושב בכסף, וגם לעבוד כל יום בין 12 ל-14 שעות. מצד שני, אני מחליט מתי ואיך אני עובד; הנה עכשיו החלטתי שאני בהפסקה ואני מדבר איתכם סתם ככה באמצע היום.
