אני מושפע מהתרבות הרוסית שבה גדלתי, אבל משתמש במטבעות ישראליים ישנים כדי לספר על העבר של המדינה שלנו וכדי להראות מה אני חושב על ערכו של הכסף, כאמצעי ולא כמטרה.

אני צורף, אמן, ומורה לאמנות. כבר מילדות חשבתי על כל מיני דברים שאחרים לא היו חושבים עליהם. היה לי הרבה זמן לבד, עם עצמי; הייתי מתבונן בטבע, ואז פשוט המחשבות היו באות, וגם היצירה. כי מה זה אמנות? זה להביע את עצמך. לראות דברים מעניינים מסביבך ולספר עליהם לאנשים.

צורפות לא היתה המדיום הראשון שבחרתי. כשהייתי בסוף הצבא, למשל, הייתי תופר כל מיני דברים, והיו אומרים לי "אתה צריך ללכת ללמוד אמנות". אז הלכתי לבצלאל ללמוד בחוג לאמנות. רק שם הבנתי שיש עוד תחומים, ואחרי שהמחלקה שלי היתה נסגרת בשש בערב הייתי נכנס למחלקות האחרות, לומד את הכלים שלהם ואוסף עוד ידע. ככה חקרתי חצי שנה, ובסוף מצאתי את הצורפות. הצורפות תמיד הולכת איתי. ברגע שעולה לי איזה רעיון או כשבאה מחשבה אני מדמיין את הצורות מתחברות ובורא את זה.

אני מייצר ומוכר תכשיטים ממטבעות ישראליים ישנים. כסף ישן הוא כמו צלחת חד פעמית, כבר אין בו תועלת, אבל אני מנסה לתת למטבעות האלה זהות חדשה, של תכשיטים. ככה אני גם מנסה להראות שכסף הוא אמצעי, לא מטרה בפני עצמה. והמטבעות האלה הן משנות החמישים, אז גם כדאי להיזכר שאז היינו מדינה סוציאליסטית, ואפשר להשוות את זה למקום שבו אנחנו נמצאים היום מבחינה כלכלית. הכסף הישן הזה יכול ללמד אותנו שיעור בהיסטוריה, וגם זה מעניין.

נולדתי ברוסיה, בקצה הכי מזרחי של המדינה, ועליתי לארץ בגיל 18, ישירות לצבא. מאוד רציתי להתגייס. הרוסיות היא מרכיב מרכזי בזהות שלי. אני גם עדיין מדבר במבטא, וזה די בכוונה. התבנית שלי נוצרה שם. בתקופות שהסתובבתי בעולם הבנתי שאני מושפע מאוד מהתרבות שבה גדלתי. בארץ השמש אחרת והנוף אחר… הכל משפיע על התרבות ועל היחסים בין האנשים. ולמרות הקושי, גם הכלכלי, אני אוהב להיות פה. זאת המדינה שלנו, ויש הרבה אנשים מעניינים. זה חלק מהכיף.