אני מושפע מהתרבות הרוסית שבה גדלתי, אבל משתמש במטבעות ישראליים ישנים כדי לספר על העבר של המדינה שלנו וכדי להראות מה אני חושב על ערכו של הכסף, כאמצעי ולא כמטרה. | מקומי

מקומי

אנחנו חולקים מקום אבל לא מכירים, מופרדים לשבטים וקהילות, חיים, לומדים ועובדים בנפרד. לא הגיע הזמן להכיר?

"מקומי" הינו פרויקט צילום חברתי המאפשר היכרות עם הנשים והגברים המרכיבים את החברה בישראל. מאחורי הפרויקט עומדים עפר קידר צלם ובלוגר, שרון טל אשת החברה האזרחית וחגי גריידי אחד שאכפת לו. רוצים להשתתף? כיתבו לנו

מקומי

יש לך סיפור מקומי?

החיפוש אחר סיפורים מקומיים ממשיך!
רוצה להתראיין ולהצטלם?

ניקטיה מחניקוב, נתניה | מקומי - להכיר את האנשים שחיים סביבנו
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

אני מושפע מהתרבות הרוסית שבה גדלתי, אבל משתמש במטבעות ישראליים ישנים כדי לספר על העבר של המדינה שלנו וכדי להראות מה אני חושב על ערכו של הכסף, כאמצעי ולא כמטרה.

ניקטיה מחניקוב, נתניה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אני צורף, אמן, ומורה לאמנות. כבר מילדות חשבתי על כל מיני דברים שאחרים לא היו חושבים עליהם. היה לי הרבה זמן לבד, עם עצמי; הייתי מתבונן בטבע, ואז פשוט המחשבות היו באות, וגם היצירה. כי מה זה אמנות? זה להביע את עצמך. לראות דברים מעניינים מסביבך ולספר עליהם לאנשים.

צורפות לא היתה המדיום הראשון שבחרתי. כשהייתי בסוף הצבא, למשל, הייתי תופר כל מיני דברים, והיו אומרים לי "אתה צריך ללכת ללמוד אמנות". אז הלכתי לבצלאל ללמוד בחוג לאמנות. רק שם הבנתי שיש עוד תחומים, ואחרי שהמחלקה שלי היתה נסגרת בשש בערב הייתי נכנס למחלקות האחרות, לומד את הכלים שלהם ואוסף עוד ידע. ככה חקרתי חצי שנה, ובסוף מצאתי את הצורפות. הצורפות תמיד הולכת איתי. ברגע שעולה לי איזה רעיון או כשבאה מחשבה אני מדמיין את הצורות מתחברות ובורא את זה.

אני מייצר ומוכר תכשיטים ממטבעות ישראליים ישנים. כסף ישן הוא כמו צלחת חד פעמית, כבר אין בו תועלת, אבל אני מנסה לתת למטבעות האלה זהות חדשה, של תכשיטים. ככה אני גם מנסה להראות שכסף הוא אמצעי, לא מטרה בפני עצמה. והמטבעות האלה הן משנות החמישים, אז גם כדאי להיזכר שאז היינו מדינה סוציאליסטית, ואפשר להשוות את זה למקום שבו אנחנו נמצאים היום מבחינה כלכלית. הכסף הישן הזה יכול ללמד אותנו שיעור בהיסטוריה, וגם זה מעניין.

נולדתי ברוסיה, בקצה הכי מזרחי של המדינה, ועליתי לארץ בגיל 18, ישירות לצבא. מאוד רציתי להתגייס. הרוסיות היא מרכיב מרכזי בזהות שלי. אני גם עדיין מדבר במבטא, וזה די בכוונה. התבנית שלי נוצרה שם. בתקופות שהסתובבתי בעולם הבנתי שאני מושפע מאוד מהתרבות שבה גדלתי. בארץ השמש אחרת והנוף אחר… הכל משפיע על התרבות ועל היחסים בין האנשים. ולמרות הקושי, גם הכלכלי, אני אוהב להיות פה. זאת המדינה שלנו, ויש הרבה אנשים מעניינים. זה חלק מהכיף.

ראיון: שרון טל | עריכה: חגי גריידי | צילום: עפר קידר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

מה דעתך?

סיפורים מקומיים נוספים

מקומי

הצטרפו לחברים של פרויקט

מקומי

וקבלו מאיתנו מייל כשעולה סיפור חדש לאתר

דילוג לתוכן