אני רבת זהויות, אני אשה, נולדתי ביפו גדלתי בבת-ים ובעשור האחרון אני חייה בחיבת ציון, יש לי ניוון שרירים ואני תרפיסטית באומנות. (ניוון שרירים) זו נכות שפוגעת בכל תפקודי החיים, זה תהליך שמתדרדר, אם פעם יכולתי להחליף חולצה לבד היום אני ממש לא, היום אני צריכה עזרה ברוב הפעולות. אני תלויה באחר לרב הדברים הפיזיים.
אנחנו משפחה דתית, אמא שלי באה מרקע דתי, אבא שלי בא מרקע יהודי, שניהם מטוניס. גדלתי לתוך המציאות הזו של מגוון דעות שונות. כשהייתי ילדה הייתי צריכה להתלבט מי יקח אותי למיטה בשישי בערב, כי אם אבא שלי ייקח אותי למיטה ידעתי שאני אוכל לקרוא ספר, שהוא ידליק לי את האור ואם אמא שלי תיקח אותי למיטה אז אני אהיה בחושך ואני אהיה דתייה טובה. את כל הזמן במצב שאת בוחרת- זו חווית החיים שלי- וזה בא לידי ביטוי גם בהתמודדות שלי עם המוגבלות.
אבא שלי תמיד היה מאוד דאגן וחושש לקיומי ואמא שלי ראתה את הדברים בצורה קצת אחרת, היה לה חשוב לדחוף אותי שאלמד בבי"ס רגיל ולא במסגרת מיוחדת. ההורים שלי מאוד הקפידו לשתף אותי בדילמות שלהם, בהחלטות שלהם- הם האמינו שאני צריכה בסופו של דבר להיות זו שבוחרת על החיים שלי וזה הכח שלי בחיים -יכולת הבחירה שלי. האמונה שתמיד אפשר לבחור זו תמה חזקה בחיים שלי, זו התחושה הפנימית שלי שעם כל המורכבות והנכות והדעות עדיין יש לי בחירה איך להתנהל ומה לעשות.
העולם הרבה פעמים לא מותאם לי, הוא הרבה פעמים לא לוקח אותי בחשבון, אני חצי שקופה מבחינתו. זה קצת אבסורד כי אני עם כיסא גלגלים ויש בי משהו מאוד נוכח ועם זאת אני חצי שקופה. ועדיין לי יש את הבחירה לבוא, להתריע, לפעול, לעשות – זאת הבחירה שלי וזה נותן לי כח- אני מודה. עבורי זה כלי מעולה.
