רועי לחמנוביץ': אנחנו קבוצה של שבטים ואני חושב שנשאר קבוצה של שבטים. | מקומי

מקומי

אנחנו חולקים מקום אבל לא מכירים, מופרדים לשבטים וקהילות, חיים, לומדים ועובדים בנפרד. לא הגיע הזמן להכיר?

"מקומי" הינו פרויקט צילום חברתי המאפשר היכרות עם הנשים והגברים המרכיבים את החברה בישראל. מאחורי הפרויקט עומדים עפר קידר צלם ובלוגר, שרון טל אשת החברה האזרחית וחגי גריידי אחד שאכפת לו. רוצים להשתתף? כיתבו לנו

מקומי

יש לך סיפור מקומי?

החיפוש אחר סיפורים מקומיים ממשיך!
רוצה להתראיין ולהצטלם?

רועי לחמנוביץ'
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

תם עידן המגירות. אנחנו כמערכת לא מאורגנים להתמודד עם השינוי הזה

רועי לחמנוביץ', שוהם

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אנחנו קבוצה של שבטים ואני חושב שנשאר קבוצה של שבטים. איחוד בין השבטים לא יקרה לעולם. אבל אין מספיק תשומת לב לאיך השבטים האלו משתנים תוך כדי תנועה. אם החברה הישראלית לא תשכיל להבין שהקהילות השונות עוברות שינוי – תהיה בעיה. בציונות הדתית יש קבוצה שקרובה יותר לחרדים מאשר לפלגים אחרים בציונות הדתית. המסורתיים – חלקם יותר דתיים מאלו בציונות הדתית שמגדירים את עצמם דתיים. תם עידן המגירות. אנחנו כמערכת לא מאורגנים להתמודד עם השינוי הזה.

אנחנו חלק מקהילת קשת כאן בשוהם וזה מרכיב משמעותי בחיינו. אישתי במקור מבית שאינו דתי. יחד בחרנו את החיים הדתיים ואת מסלול החינוך המשלב, שזה אומר כיתות מעורבות של דתיים וחילונים שלומדים יחדיו. זה מתאים למשפחתנו כי למשל חלקים במשפחה מגיעים אלינו ברכב לסעודת שבת, אבל זה גם מתאים לנו ערכית – ללמד את ילדינו שיש דרכים שונות ואין דרך אחת שיותר טובה מהשנייה.

רועי לחמנוביץ' | פרויקט צילום מקומי - להכיר את האנשים שחיים סביבנו
ללמד את ילדינו שיש דרכים שונות ואין דרך אחת שיותר טובה מהשנייה (רועי לחמנוביץ')

כשהילדים הולכים לחבר, הם יודעים איפה הם יכולים לאכול ואיפה לא, והם יודעים שתפילה זו לא ברירה וציצית זו לא ברירה ושכיפה זו לא בריריה. אבל הם יודעים גם לקבל מישהו שמתנהג אחרת. הם יודעים לעשות את החישובים מגיל מאוד צעיר: טוב אני יודע שאני נמצא אצל חבר בפעם הראשונה, אבל אם אני לא אוכל את העוגה – אני עלול להעליב את מי שנמצא בצד השני ולכן, בגלל שאני לא בטוח, אני אוכל את הפרוסה ואחר כך אשאל את הורים אם מותר או אסור.

הבן הגדול שלנו לקוי שמיעה, יש לו שני שתלים קוכליאריים וכל חייו למד בחינוך רגיל. כשהוא היה תינוק ועד גיל 4 הוא הלך למיח"א (מרכז לילדים עם לקויות שמיעה) לטיפול פרטני של קלינאית תקשורת. עכשיו בשנת המצווה – הוא בחר לחזור למיח"א. במשך 4-5 פעמים הוא הגיע לגן שם להעביר פעילות לילדים, ובמקביל החלטנו לעשות מהפך לחצר הגן. שנת המצווה ובתוכה הפעילות הזו מחברת המון מעגלים – בעלי מוגבלויות ולא, דתיים וחילונים, משפחה וחברים.

רועי לחמנוביץ' | פרויקט צילום מקומי - להכיר את האנשים שחיים סביבנו
הפעילות הזו מחברת המון מעגלים (רועי לחמנוביץ')

ראיינה וערכה: שרון טל | צילום: עפר קידר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

מה דעתך?

סיפורים מקומיים נוספים

מקומי

הצטרפו לחברים של פרויקט

מקומי

וקבלו מאיתנו מייל כשעולה סיפור חדש לאתר

דילוג לתוכן